מטה הפעולה במפלגת העבודה לביטול חוק ההסדרים

לכבוד

יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון אהוד ברק

יו"ר סיעת העבודה ושר החקלאות שלום שמחון

 

מכובדיי,

 

הנדון: יישום ההסכם הקואליציוני בדבר צמצום חוק ההסדרים

 

להווי ידוע כי ממשלת ישראל מחויבת לפעול לצמצומו המשמעותי של חוק ההסדרים וזאת בהתאם לס' 18 של ההסכם הקואליציוני עם מפלגת העבודה.

 

לצערנו חוק ההסדרים הנו חוק המאפשר מזה שנים ארוכות לממשלות ישראל ולפקידי האוצר לנקוט בצעדים דרקונים וגורליים אשר עוקפים את הליכי החקיקה המסודרים, מעודדים הפרטה של שירותים ציבוריים חיוניים ופוגעים בעיקר בשכבות החלשות.

 

אין ספק כי העובדה שמפלגת העבודה חייבה את צמצומו המשמעותי של חוק ההסדרים במסגרת ההסכם הקואליציוני מבטאת היטב את תפקידה המרכזי של מפלגת העבודה כמי שמייצגת ערכים סוציאל-דמוקרטים וכנושאת הדגל החברתי.

 

לקראת הדיונים על היערכות הממשלה לתקציב 2011 , מצאנו לנכון לפנות אליכם על מנת להביע את עמדתנו הנחרצת ולפיה יש ליישם במלואו את ההסכם הקואליציוני שנחתם עם מפלגת העבודה ולצמצם באופן משמעותי את חוק ההסדרים.

 

נודה על התייחסותכם.

 

בשם מטה הפעולה:

 

ערן חרמוני-מזכיר סניף מודיעין, טוביה חוסיד-חבר סניף מודיעין, משה סמיה-יו"ר ההסתדרות במרחב נתניה,מיכל בירן-יו"ר המשמרת הצעירה, ליאון ליטינצקי-יו"ר ארגון עולים במפלגה-חבר לשכה וח"כ לשעבר,אלי אורן-יו"ר פורום מזכירי הסניפים,חיליק בר-מזכיר מחוז ירושלים, אבינועם טובים-מזכיר סניף ראש העין וחבר מועצת העיר, דר נדלר-חברת ועידת המפלגה-התמודדה לראשות המשמרת הצעירה, אורי ורטמן-יו"ר המשמרת הצעירה במחוז חיפה-התמודד לראשות המשמרת הצעירה, תומר פינס-יו"ר המשמרת הצעירה במחוז המושבים, אסתי קירמאייר-יו"ר המשמרת הצעירה בירושלים,זוהר נוימרק-ס.ראש העיר חולון וחבר ועידה, שחר בוצר-יו"ר אגודת הסטודנטים באונ' ת"א וחבר ועידה, דוד כהן-חבר לשכת המפלגה,  איתן גינזבורג-מזכיר סניף רעננה וחבר מועצת העיר, לין דרור-חברת ועידה ויו"ר המשמרת הצעירה במודיעין ודוברת תא אופק, ישראל הירשזון-חבר לשכה , אהוד סוסקובר-מזכיר סניף חדרה,  ד"ר דן קורן-חבר לשכת המפלגה, רפי עגנון-חבר מפלגה, רועי שינדלר-חבר ועידה ויו"ר המשמרת הצעירה בקרית גת, יעקב דץ-חבר מפלגה,נתן דביר-חבר מפלגה סניף אבן יהודה, אלכס גולדפרב-חבר ועידה-ס.שר וח"כ לשעבר, אורי רשטיק-חבר מועצת העיר גבעתיים וחבר ועידה,אוהד רותם-חבר מפלגה,צביקה איזנברג-חבר ועידה ויו"ר המשמרת הצעירה בחדרה, יפתח לנדאו-חבר ועידה ויו"ר המשמרת הצעירה במחוז הקיבוצים, רועי ברזילי-חבר מועצת העיר ר"ג וחבר ועידה, ניר ויזר-חבר ועידה-סניף חיפה, דב שאולסקי-חבר ועידת המפלגה סניף מודיעין, עו"ד אמנון מרחב-סניף מודיעין, אסף הלחמי-חבר ועידת המפלגה סניף רמת השרון, קים גל-חברת מפלגה, עידן רייכמן-סניף ב"ש, דר' רחל כהן פרידהיים-סניף רחובות, יעל סיני-חברת ועידה-יו"ר לשעבר של תא אופק האונ' העברית, אריק חשין-יו"ר חוג חיפה,עמנואל שחף– חבר מפלגה סניף נתניה,מעיין סרבר- חברת ועידה ויו"ר המשמרת הצעירה בנתניה, יוני רגב-חבר ועידת המפלגה,עו"ד אביעד סיני-חבר ועידת המפלגה, גיל גולדנברג-חבר ועידת המפלגה ויו"ר אגודת הסטודנטים של אונ' ת"א ותא הדור החדש לשעבר, יונתן היינה-גלי-חבר ועידת המפלגה ומזכיר תא הדור החדש לשעבר, רן ליבנה-חבר ועידת המפלגה-יו"ר תא הדור החדש וסיו"ר אגודת הסטודנטים באונ' ת"א, איתי גוטלר– חבר ועידה ומנכ"ל אגודת הסטודנטים באונ' העברית, דנה גנאל-חברת מפלגה ותא אופק,דור בלוך-היו"ר הנכנס של תא אופק באונ' העברית, נועם ויצנר-חבר ועידת המפלגה, יובל אדמון-חבר ועידת המפלגה ויו"ר תא אופק לשעבר,שי לוי-יו"ר תא המפלגה בסמינר הקיבוצים, שי וייס-חבר ועידת המפלגה ויו"ר המשמרת הצעירה בגבעת שמואל, נוי ברינט-חבר ועידה מחוז חיפה, לי חי כץ-חבר ועידה, יובל כץ-חבר ועידה,איתן דקר-חבר מפלגה סניף ק.אונו וראש תחום סטודנטים במשמרת הצעירה, משה לוי מוסן-חבר ועידת המפלגה סניף גבעת שמואל, אמיר עשבי-חבר לשכת המפלגה,איתמר טס-חבר ועידת המפלגה,שמגר חגי-חבר ועידה סניף חדרה,יואב לוי-חבר ועידה סניף רחובות,עמית הרפז-מזכיר סניף ראש פינה,         

 

 

העתק: חברי סיעת העבודה

ראה/י ם ביוטיוב http://www.youtube.com/watch?v=uLLF6L7U6DU

 

 

פורסם בקטגוריה מפלגתי-ארצי | כתיבת תגובה

בוכים את כל הדרך אל הגן

כשנולד בני השני ואשתי יצאה לעבודה אחרי חופשת לידה בת שלושה חודשים משכורתה היתה יותר נמוכה ממחיר שני הגנים ששילמנו עבור שני ילדינו. אשתי  היתה אחרי הקורס ורק התחילה לעבוד כמנהלת חשבונות עם משכורת 3,500 ₪. על שני הגנים שילמנו יותר מארבעת אלפים. מדי פעם התבדחנו שעדיף לשבת בבית.

אבל בדיחות לחוד ומציאות לחוד. עובדה שלנשים בישראל במקרים רבים פשוט לא משתלם לעבוד. עלות החינוך בגיל הרך במדינה עד כדי כך גבוה שבאמת כדאי לשבת בבית ולשמור על הילדים. 

בשנים האחרונות עלו מספר יוזמות אשר מטרתן היתה לתת לפחות פתרון חלקי לבעיה זו. ההצעה האחרונה שיוזמיה הציעו להכיר בהוצאה על גן בגיל הרך כהוצאה מוכרת לצורכי המס נכשלה בזכות שר האוצר יובל שטינמץ שנלחם בה "בגבורה" בטענה שזה ירוקן את קופת המדינה. 

בעיית מחירו הגבוה של החינוך בגיל הרך פוגעת במדינת ישראל בכמה מישורים:

 ראשית, זה מוריד את רמת החיים של המשפחות הצעירות. הרי השנים הראשונות של החיים אחרי הנישואין והיוולדות הילדים הראשונים אלה הן השנים הקשות מבחינה כלכלית של משפחה. אלה גם שנים ראשונות בקריירה של כל אחד ואחת מאיתנו כאשר משכורותינו יחסית נמוכות. לכך מתווסף גם מחיר גבוה של הדיור. מה מקבלים? ירידה ברמת החיים וחוסר יכולת לצאת מהבוץ של חובות במשך שנים. לא סוד שקיים גם קשר ישיר בין מצבן הכלכלי של משפחות צעירות לבין אחוז הגבוה של גירושין בשנים הראשונות אחרי הנישואין. 

שנית, זה פוגע בכוח העבודה של מדינת ישראל. שיעור המשתתפות בכוח עבודה בדנמרק ושבדיה עולה על 70%. הממוצע האירופי עומד על 56%. בישראל הנתון הוא 51.1%. 

שלישית, הדבר פוגע בזכויות האישה, במשכורתה, בקריירה שלה והרשימה ארוכה. הרי אישה שיושבת בבית שנים בגלל שלא משתלם לצאת לעבודה מפסידה שנים יקרות. 

אבל עד כה דיברנו על אישה יהודיה וחילונית אשר בשבילה לצאת לעבודה זה דבר רגיל. מה עם נשים דתיות וערביות? כך ב-2007 רק 20.7% של הנשים הערביות היו מועסקות. אצל נשים חרדיות אחוז של העובדות עומד על כ-55 לעומת כ-77 בקרב נשים חילוניות. כלומר המסקנה שאחוז של נשים חילוניות עובדות בארץ עולה על המקביל במדינות הכי מתקדמות בעולם אבל מספרן הנמוך של נשים חרדיות וערביות דוחף את הנתון כלפי מטה. 

לדעתי אם נשים חרדיות וערביות היו משתתפות יותר בכוח העבודה, זה היה גורם לשינויים חברתיים וכלכליים מאוד משמעותיים במדינת ישראל. אולי זה היה פותר לנו חלקית את הבעיה הדמוגרפית ובעיית העוני כי אישה עובדת לא יכולה ללדת עשרה ילדים? ואולי זה היה מקרב את הקהילה החרדית ואת העדה הערבית לערכים המודרניים כי החיכוך היום-יומי עם העולם הרחב היה גורם לנשים אלה לקבל מידע חדש שכל כך חסר בקהילות סגורות? ואולי נשים אלה היו אז רואות שכדי להצליח בחיים צריך ללמוד לא רק תורה וקוראן אלא גם מקצועות פרקטיים וכך היו משפיעות על שינוי בחינוך ילדיהם? אז אולי כתוצאה מכך הדבר היה גורם לצמצום פערים כלכליים ותרבותיים? 

אבל מהו הטעם היום לאישה חרדית או ערביה לצאת לשוק העבודה אם אין שום סיכוי שהמשכורת תהיה גבוהה יותר מעלות הגנים? זה פשוט לא כדאי מבחינה כלכלית. 

לכן על מנת לעודד את יציאת נשים לעבודה יש לטפל דחוף ובאופן יסודי במחיר הגבוה של החינוך הרך. לא צריך לעשות חינוך חינם לגיל הרך באופן גורף אלא רק לנשים עובדות. נכון שזה עולה לא מעט כסף. נכון גם שזה יפגע באופן משמעותי בתעשיית הגנים הפרטיים. אבל בסופו של דבר התועלת הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית תהיה יותר גדולה. 

 

פורסם בקטגוריה הרעיון הלאומי שלי | תגובה אחת

מיתוס על עבודה זרה

 

כשלפני עשרים שנה עליתי לארץ הלכתי לעבוד בבניין. למחרת אחרי שהמונית הביאה את משפחתי אל דירתנו הראשונה בפרדס-חנה, אני, אבא וסבא הלכנו לאתר הבניה הקרוב וביקשנו לעבוד בכל עבודה שיש. עבדתי בבניין עם הפסקות במשך שנה לפני שהתקבלתי למכינה באוניברסיטה וגם אחריה כשחיכיתי לתחילת שנת הלימודים הראשונה. אז שמתי לב שבני משפחתי היו היהודים היחידים בכל אתר הבניה (פרט לקבלן). אז שאלתי את הפועלים הערביים, למה יהודים לא עובדים בבניין והם ענו לי " היהודים לא רוצים לעבוד בעבודות כפיים קשות. הם מחפשים רק עבודה קלה". לי זה נשמע מוזר. בברה"מ המקצוע של בנאי נחשב כל הזמן למקצוע מכובד. על-מנת להיות בעל מקצוע היה צריך ללמוד שנתיים-שלוש במכללה. התברר לי שבישראל הדבר בכלל לא כך. 

עבר הזמן ואת הפועלים הערביים החליפו עובדים זרים. הסינים באו לעבוד בבניין, פיליפיניות –בסיעוד, מולדובים ואפריקאים – בניקיון, תאילנדים-בחקלאות. לפי מקורות שונים מספר העובדים הזרים בישראל (חוקיים ואלה שאינם חוקיים) עומד כיום על 300.000 (שלוש מאות אלף) איש. 

מה בעצם קורה איתנו? אומרים לי אלה שחולקים עליי: ישראלים לא ירצו לעבוד בסיעוד כי זו עבודה קשה. אני אומר:זה בכלל לא נכון. העוזרות הפיליפיניות התחילו לבוא לישראל באמצע שנות ה-90. עד אז זקני דורנו התמוטטו ברחובות ואף אחד לא עזר להם? מי עד שנות ה-90 טיפל בקשישים? לא ישראלים וישראליות? 

אומרים לי: ישראלים לא ירצו לעבוד בבניין. אני אומר: מישהו ניסה לשכנע אותם לאחרונה שעבודה מקצועית בבניין זה רעיון לא הכי גרוע?

 לדעתי המצב שיש בישראל כל כך הרבה עובדים זרים מהווה בעיה חמורה.

 הנה הסיבות:

1. המצאות מספר כה גדול של עובדים זרים בישראל העמידה את המדינה בפני בעיות שהיא לא ידעה קודם: מהו המעמד שלהם בארץ? הרי אנשים חסרי כמעט כל הזכויות. מצד אחד אי אפשר שלא לתת להם זכויות כלשהן. הרי מדובר בבני-אדם. מצד שני, צריך לחשוב מהי הפרספקטיבה לגביהם לטווח ארוך? לתת להם מעמד חוקי? אז יקרו כמה דברים נוראים שאף אחד מאיתנו לא רוצה. לדוגמה, מהו המעמד הזה: הרי רבים מהם רואים בישראל מקלט. אז אם ניתן להם תושבות קבע-לא נוכל לשמור על עצמנו כמדינת לאום. הרי אנחנו ללא בריטים ולא צרפתים. אנחנו מדינה קטנה. ההיצע של פליטים ועובדים זרים שרוצים לבוא לכאן הוא בלתי מוגבל. אם במדינות מצוקה ייוודע שיש במדינת ישראל חוקים ליברליים כלפי עובדים זרים ופליטים-הזרם שלהם אלינו יגדל במימדים בלתי צפויים.

מצד שני, יש טענה שצריך לעשות חוקי הגירה ולהשתמש בניסיון של מדינות אירופה. אבל האם ניסיון של מדינות אירופה מוצלח? סעו ללונדון, להאג ולרומה ותראו מהו אחוז של אנגלים, הולנדים ואיטלקים שם. לא פלא שעולות שם עכשיו מפלגות ימניות קיצוניות. האזרחים במדינות אלה חושבים שמדיניות ההגירה שם כשלה!

2. יש אנשים שאומרים שהעובדים הזרים לא מעלים את האבטלה. זה לא נכון!עוד איך מעלים. הרי האנשים האלה מסכימים לעבוד בשכר זניח. לכן לקבלני בנייה, בעלי משקים, חברות סיעוד וניקיון כבר לא משתלם לקחת ישראלים. זה הגדיל עד מאוד את האבטלה בקרב המגזר הערבי שעובד בבניין. זה פוגע כל יום יותר ויותר בשכבות החלשות שהיו מועסקות בעבודות בלתי מקצועיות. הרי מישהו עבד בעבודות אלה עד הגעתם של העובדים הזרים מדינת ישראל איכשהו התקיימה .

 3. יש לעודד את האנשים לעבוד. יש לנו עתודות אדירות של כוח אדם בלתי-מנוצלות. לדוגמא, אפשר לעודד חרדים ובני מיעוטים לעסוק בסיעוד כאופציה לשירות לאומי. בשביל זה צריכים הסברה ותוכניות ממשלתיות. 

אפשר לעודד חיילים משוחררים (כמו שהיה פעם) וחרדים לעבוד בעבודות מקצועיות בבניין. צריך גם להעלות את רמת היוקרה של המקצוע ולפתוח מחדש בתי ספר מקצועיים.

 אפשר לשלוח סטודנטים ובני נוער לעבוד בשדות ולשלב בין כיף, עבודה וציונות.

 הבעיה שכמו בהרבה דברים אחרים גם כאן כסף הוא סוד העניין. מי שמרוויח מהעובדים הזרים אלה חברות כוח אדם שמביאים אותם ומעסיקים שמשלמים להם שכר זעום ומנצלים את האנשים המסכנים. למה לקחת ישראלי שיעבוד בבניין שמונה שעות ביום וידרוש זכויות עובד כאשר אפשר לקחת סיני שיעבוד שתיים עשרה שעות ולא יבקש כלום (ואם יעז לבקש אז יפטרו אותו בתוך שנייה)?

 

הם יגידו לנו הרבה דברים למה בלי עובדים זרים המדינה שלנו לא תוכל להתקיים: לדוגמא, הם יטענו שהדירות יתייקרו בהרבה. זה לא נכון! זה לא רק אני טוען: קראו את מאמרו של פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100615_1174179 . הוא טוען שהעסקתם של עובדים זרים בכלל לא מוזילה את מחירי הדירות.  פשוט הקבלן חוסך על עובדים זרים. למה לקנות טרקטור אם אפשר להעסיק עשרים סינים?

 

למה שקיבוצניק ישבור את הראש איך לארגן את הנוער כאשר אפשר להעסיק תאילנדים בשכר זעום?

גם סטף ורטהיימר, אחד התעשיינים הבכירים של מדינת ישראל טוען שצריך לעודד את הישראלים לעבוד http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20090109_1054052. "אחרת", הוא אומר "נאבד את הערכים".

 

ולבסוף יש עוד ניקודה אחת שאני רוצה כאן להעלות. מוזר שאת המאבק בתופעת העובדים הזרים מנהלת עבורנו מפלגת ש"ס ולא מפלגות השמאל. יוצא שרק ש"ס שומרת על הזהות הלאומית שלנו. הרי העובדים הזרים פוגעים דווקא בזכויות של העובדים הישראליים. הלא זה עניינה של המפלגה הסוציאל דמוקרטית לשמור על מעמדם של העובדים הישראליים? כעת יש לי תחושה שמפלגות שמאל נלחמות רק על כך שלעובדים הזרים יתנו כאן מעמד חוקי או שבמקרה הטוב שומרות על פרופיל נמוך. למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה לקח עשרות שנים להבין את זה. גם אנחנו צריכים לחכות עד שיהיה מאוחר?

 

יש מקרים של מצוקה כאשר צריך לסייע לאנשים, לקלוט את הפליטים וכו'. אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים לשמור קודם כל על מדינת ישראל כמדינת לאום. בתופעת העובדים הזרים יש לטפל. צריך באמת לעשות חוקים מתאימים שיעסקו במעמדם של העובדים הזרים. אבל את רובם הגדול צריך לגרש מישראל מתוך דאגה לזהותנו הלאומית ומתוך דאגה לעבודה ישראלית. אולי זה לא פופולארי אבל אין ברירה אחרת.

 

פורסם בקטגוריה הרעיון הלאומי שלי | כתיבת תגובה

בית וגן בארץ ישראל

אני יושב על המרפסת, שותה קפה של הבוקר ומסתכל על הנוף היפה של עיר מודיעין. "עד כמה זה טוב לראות את הנוף מהבית שלי", חשבתי לרגע. אבל צר לי, הבית הזה בכלל לא שלי, הוא בשכירות והוא אוכל חלק נכבד מהכנסה החודשית של משפחתי. והבית משלי? זה חלום גדול ורחוק. אומרים היום בחדשות, הנה משפחה צעירה לא יכולה להרשות לעצמה בית משלה. משפחתי כבר לא ממש צעירה, ויש לי שלושה ילדים אבל הבית הוא עדיין חלום.

למה זה קורה? אני פונה לספרי כלכלה שאותם קראתי רבות באוניברסיטה ושם כתוב על "הכוחות הנסתרים" ששולטים בכלכלה. הם גורמים לתחרות בשוק. לכן המחירים כביכול יורדים. נכון? לא. השוק אצלנו רק כאילו חופשי, במיוחד שוק הדיור.

לו השוק אצלנו היה באמת חופשי אז המחירים לא היו עולים כל כך גבוה. אם השוק אצלנו באמת היה חופשי אז הדירה בת שלושה חדרים במודיעין היתה עולה פחות מבית בן שישה חדרים בפילדלפיה שבארה"ב.

למה זה קרה? למה הממשלה נותנת לזה יד?

הנה חלק מתשובוה. ראשית, כי היא בעצמה אוכלת מזה. תראו איזה היטלי בניה משלמים בארץ הקבלנים: מיליוני שקלים. תראו כמה זמן נמשכים ההליכים לקבלת אישורי בניה: שנים. לא פלא שבכל הפרוצדורה הזאת מעורב הרבה שוחד. הרי הקבלן רוצה לבנות והוא מפסיד כסף כל חודש שלא מקבל אישור לבניה. והרי גם פקיד שנותן את האישור רוצה כסף כי הוא מקבל משכורת לא גבוהה במיוחד. אבל מה? יש בידיו עוצמה גדולה והיא החלטה לאשר או לא לאשר, לעכב או לא לעכב. את התשובה חפשו לבד.

שנית, הבנקים. הבנקים מרוויחים מהדירות המון כסף. "קח אצלנו משכנתא!", צועקות הפרסומות שלהם. מה שיוצא בסופו של דבר הוא שמשפחה שלוקחת מהבנק 800,000 ₪ לעשרים שנה מחזירה בסופו של דבר לא פחות מ-1,600,000 וזה עוד במקרה הטוב, כאשר כל חודש צריך להתפלל שהמדד לא יעלה. כמה שיותר גבוה מחיר הדירה כך יותר נמוך הסיכוי שיהיה למשפחה מספיק הון עצמי. כלומר סכום המשכנתא יהיה גבוה יותר.

 אז אם המדינה והבנקים לא מעוניינים בהורדת המחירים אז למה שיהיה מישהו שירצה להוריד את המחירים?

 לא תמיד היה כך. מדינת ישראל קלטה במשך עשרות שנים גלי עליה ובנתה עבור אלה שהגיעו דירות ומכרה אותן במחירים סבירים או השכירה. זה סייע למאות אלפי אנשים למצוא פתרון דיור הוגן ויחסית זול.

 כמו שאמר אחד משלנו "אם תרצו אין זו אגדה". יש הרבה שיטות לסייע למשפחות צעירות ולא כל כך צעירות. אני לא מומחה לפתרונות דיור זול אבל ממה שקראתי לאחרונה בתקשורת וגם אחרי עיון באינטרנט וכמה ספרים אשמח להציע שניים:

 

  1. לבנות עמידרים כמו שעשו פעם ולהשכיר אותם למחוסרי דירות פרטיות. תחשבו שבמודיעין יבנו אלף דירות עמידר וישכירו אותם ב-1500 ₪ למשפחה. מה יהיה עם מחירים לשכירות? יעלו או ירדו? מה יהיה עם מחירי הדירות למכירה? יעלו או ירדו? את התשובה תנו לבד.
  2. להפחית את ההיטלים על אישורי בניה לקבלנים ובו זמנית להקים מערכת פיקוח קשוחה על מחירי הדירות. מצד אחד עלות הדירה לקבלן תירד ואז מתחילים לפעול כוחות השוק החופשי (שעליהם כבר דיברנו). אבל היות ואנו טוענים שבישראל אין תחרות חופשית ויש סכנה של יצירת קרטל-יש לפקח על המחירים בצורה קשוחה.

 

אלה רק שתי אפשרויות. אבל הסיכוי שהממשלה תעשה משהו כזה (או משהו אחר) נראה לי רחוק כמו חלום לקנות דירה בלי להיכנס לחובות של משכנתא ענקית.

 ובאשר להצעות של הצפת שוק בדירות חדשות בשנים הקרובות. לא נראה לי שזה יעזור. 30-40 אלף דירות במרכז הארץ לא יצילו את המשפחות ללא דירה. הרי זה לא יגרום לירידה דרסטית במחיר. נו, באמת, אז הדירה בת ארבעה חדרים במודיעין תעלה לא מיליון חמש מאות אלף ₪ אלא מיליון ארבע מאות שבעים אלף ₪. האם זה באמת יגרום לי לקנות אותה?

פורסם בקטגוריה הרעיון הלאומי שלי | 2 תגובות

מאמרו של ברנאר אנרי לוי בעיתון הארץ: עזה וישראל – הקץ לדיס-אינפורמציה ולדמוניזציה של ישראל

לגבי אחד הפילוסופים הצרפתיים ברנאר אנרי לוי קיימות חילוקי דעות בישראל. הוא יהודי, סוציאל-דמוקרט בדעותיו, ציוני דגול ומבקר מדיניותו של ממשלת נתניהו. במאמרו בעיתון הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1172985.html הוא מגלה את העובדות לגבי המשט שרבים בעולם מעדיפים להסתיר. קראו את המאמר המעניין הזה וראו עד כמה העולם מנסה להתעלם מהעובדות. חשוב לומר שבעקבות האירוע ברנאר אנרי לוי כתב שורה של מאמרים והתראיין בטלויזיה בצרפת, ניהל ויכוח עם דוברים פרו-פלשתיניים ותומכיהם. אשמח לקבל תגובות.

הדרך שבה השתלטה ישראל על הספינות היתה טיפשית, אך פרץ הדיס-אינפורמציה בתקשורת העולמית, אינו מקובל כלל.

מובן מאליו, עמדתי לא השתנתה.כפי שאמרתי ביום ההתרחשות, בוויכוח סוער שניהלתי בתל אביב עם שרה בממשלת נתניהו, אני עדיין סבור שהדרך בה בוצעה התקיפה על "מאווי מרמרה" לא הרחק מחופי עזה, היתה "טיפשית".אם היה נותר בי צל של ספק, בדיקת האנייה השביעית שבוצעה בשבת בבוקר ללא כל אלימות, היתה משכנעת אותי שיש דרכים אחרות לפעולה, דרכים שהיו מונעות את נפילת ישראל למלכודת הטקטית והתקשורתית שטמנו לה המסיתים, אנשי "שחררו את עזה", ואף מונעות את שפיכות הדמים.

בהמשך לדברים שנאמרו, שטף הצביעות, חוסר האמונה, ובסופו של דבר הדיס-אינפורמציה שכאילו המתינה להזדמנות זו כדי לפרוץ ולזרום ברחבי התקשורת העולמית, בדומה לכל הפעמים האחרות שבהן מדינת ישראל טועה או שוגה, אינם מקובלים כלל.

את המשפט שנעשה בו שימוש עד בחילה בעניין "המצור שהטילה ישראל", שעה שההגינות הבסיסית ביותר דורשת להבהיר שמדובר במצור שהטילו ישראל ומצרים לאורך הגבולות המשותפים של שתיהן עם רצועת עזה, וזאת בברכתם הכמעט גלויה של כל המשטרים הערביים המתונים, אפשר להגדיר רק כדיס-אינפורמציה. אותם משטרים מאושרים כמובן לראות שמישהו אחר מרסן את השפעת הזרוע החמושה, המחנה הקדמי, ואולי, בבוא היום, את נושאת המטוסים האיראנית באזור.

דיס-אינפורמציה: עצם הרעיון של "מצור כולל וחסר רחמים" (מאמר מערכת של לוראן ז'ופרן ביומון הצרפתי "ליברסיון" מה-5 ביוני), "הפיכתה של האנושיות (בעזה) לבת ערובה" (מאמרו של ראש הממשלה לשעבר דומיניק דה וילפן, "לה מונד" ה-5 ביוני). המצור, עלינו לזכור ולהזכיר ללא הרף, נוגע רק לנשק ולמוצרים הנחוצים לייצורו. הוא אינו מונע את הגעתן היומית מישראל של 100 עד 125 משאיות עמוסות מזון, תרופות, ציוד הומניטרי. האנושות בעזה אינה בסכנה. לומר ש"מתים בעזה מרעב" פירושו לשקר.

אפשר להתווכח על המצור הצבאי ולדון בסוגיה אם זו הדרך המתאימה להחליש, ובבוא היום להפיל או לא להפיל, את ממשלתו הפשיסט-איסלאמית של איסמעיל הנייה, אולם, אין כל ויכוח על העובדה שהישראלים המוצבים יום ולילה במחסומים שבין שתי הטריטוריות הם הראשונים שעושים את האבחנה המשמעותית בין המשטר (שיש לבודד) לאוכלוסייה (שהם נמנעים מהפיכתה לחלק מהמשטר או להענישה, כיוון שהסיוע מעולם לא נעצר במחסום).

דיס-אינפורמציה: השקט הלא-מוחלט בעולם לגבי העמדה הבלתי-אפשרית של חמאס, ולפיה המטען בספינות מילא את תפקידו הסמלי, קרי הפלת מדינת ישראל במלכודת הטעות, ויציאה במתקפה חסרת תקדים של דמוניזציה (ב"ליברסיון" הופיע המשפט הנורא שנועד לגזול מישראל כל לגיטימציה – "ישראל, מדינה פיראטית"). במלים אחרות, לאחר שסיימו את הביקורת היו הישראלים אמורים להעביר את מטעני הסיוע ליעדם, ושקט שרר בהתייחסות להחלטת חמאס לחסום את מעבר המשלוחים בכרם שלום, ולהניח להם להרקיב אט-אט.

לעזאזל עם הסחורות שעברו בידי המוכסים היהודים! לזבל, כל אותם צעצועים שהעלו דמעות בעיני הנשמות הטובות באירופה, אולם טומאו וזוהמו לאחר ששהו שעות ארוכות מדי בנמל אשדוד. ילדי עזה היו מאז ומעולם – בעבור האיסלאמים שתפסו את השלטון לפני שלוש שנים – מגינים אנושיים, בשר תותחים או חומר תקשורתי. שאיפותיהם או צעצועיהם הם הנושאים האחרונים שמטרידים מישהו. אבל מי יאמר זאת? מי יביע התמרמרות? מי יעז לומר שאם נמצא בעזה "חוטף בני ערובה" נצלן, נטול מצפון וקר רוח של סבל אנושי ובמיוחד סבלם של ילדים – ובקיצור, מי יאמר שאם יש פיראט – זו אינה ישראל אלא החמאס?

עוד דיס-אינפורמציה – מגוחכת, אבל בהתייחס להקשר האסטרטגי הרת אסון – נאומו בקוניה שבמרכז טורקיה, של ראש ממשלה שמכניס לכלא כל אדם שמעז להזכיר בפומבי את שואת הארמנים, ושיש לו החוצפה לגנות, באוזניהם של אלפי מפגינים משולהבים שצורחים סיסמאות אנטישמיות, את הטרור המדיני של ישראל.

ועוד דיס-אינפורמציה: קינת המטומטמים מביאי התועלת, שנפלו עוד לפני ישראל בפח שטמנו ה"הומניטרים" המוזרים האלה, שהם (בארגון IHH למשל) חסידי ג'יהאד וקנאי חזון אחרית הימים האנטי-ישראלי והאנטי-יהודי; נשים וגברים שאחדים מהם, ימים ספורים לפני התקיפה, הכריזו על רצונם למות "מות קדושים". כיצד יכול היה סופר בעל שיעור קומה כהנינג מנקל השוודי להניח להם לנצלו? כיצד הוא יכול לשקול איסור על תרגום ספריו לעברית, ומסוגל בו-זמנית לשכוח את השוני המקודש שבין ממשלה לוקה בחסר או מטופשת לבין חלק מהציבור שאינו בהכרח מזדהה אתה, אולם לוקח חלק במיזם החרם המטורף? כיצד רשת בתי קולנוע בצרפת ("אוטופיה") מסוגלת, בדיוק באותה הצורה, לבטל את הקרנתו של סרט ("חמש שעות מפאריס") רק משום שהופק בידי ליאוניד פרודובסקי, שמחזיק בדרכון ישראלי?

מפיצי הדיס-אינפורמציה, גדודי "טרטיפים" (על פי טרטיף של מולייר – מתחסדים וצבועים) מצרים על כך שישראל חומקת מהדרישות לחקירה בינלאומית כאשר האמת כה פשוטה והגיונית. ישראל מסרבת לחקירה על פי דרישת המועצה לזכויות האדם של האו"ם, שם מולכים הדמוקרטים הדגולים כגון הקובנים, הפקיסטאנים והאיראנים. ישראל אינה רוצה בהליך נוסף דומה לזה שהסתיים בדו"ח גולדסטון, שהוכן לאחר המלחמה בעזה על ידי אותה ועדת בדיקה אוהדת שבה חברים חמישה שופטים (שארבעה מהם לא הסתירו מעולם את היותם אנטי-ציונים), והסתכם ב-575 עמודי ראיונות עם לוחמים ואזרחים פלסטינים שהתקיימו בתוך ימים ספורים, בפיקוח הקומיסרים הפוליטיים של חמאס (מעשה שלא נעשה מעולם בתחום הזה).

מה שישראל לא היתה מסוגלת לקבל (ואיך אפשר לטעון נגדה?) היא המסכה שעטה המשפט הבינלאומי לגבי חקירה חפוזה שמסקנותיה ידועות מראש ושמטרתה לגרור באופן חד-צדדי לחלוטין את הדמוקרטיה היחידה באזור אל ספסל הנאשמים.

מלים אחרונות. בעבור אדם כמוני, בעבור מי שטוען שיחד עם אחרים עזר להמציא את הפעולות הסמליות האלה (אנייה לווייטנאם, צעדה למען קמבודיה ב-1979, חרם אנטי-טוטליטרי מסוגים וסיבות שונים, או באחרונה, חצייה ביודעין של גבול סודאן במטרה לפרוץ את המצור שבצלו בוצעו מעשי הטבח בדרפור). במלים אחרות, בעבור מי שמקורב למעורבות הומניטרית ולמהומה התקשורתית שכרוכה בה, סאגה מעוררת רחמים זו מזכירה קריקטורה, או את חיוכו המעוות של הגורל.

אולם, זוהי סיבה נוספת לא לוותר. סיבה נוספת לסרב לעירוב הז'אנרים, להיפוך הסמלים והערכים. סיבה לעמוד נוכח מחטפי המשמעויות שמעמידים לשירות הבריונים את רוח הפוליטיקה שנוצרה כדי להתנגד להם. עליבותה של הדיאלקטיקה האנטי-טוטליטרית ושל היפוכיה וחיקוייה. מבוכתו של עידן שבו נלחמים בדמוקרטיות כאילו היו דיקטטורות או משטרים פשיסטיים. ישראל היא אמנם במוקד המערבולת הזו של שנאה וטירוף, אך המערבולת הזו נוגעת, ועלינו להיות ערים לכך, לאחדים מהקניינים היקרים ביותר – לתנועת הרעיונות, בעיקר בשמאל, בשלושים השנים האחרונות, ולסכנה העומדת מולם. והמבין יבין.

 
פורסם בקטגוריה הרעיון הלאומי שלי | כתיבת תגובה

איפה כולם?-או שוב כשל בהסברה

"פעילי שלום" מתעללים בחיילי צה"ל

נודע לי שיש לנו משרד ההסברה. חיפשתי וחיפשתי ומצאתי שיש למשרד הזה גם אתר http://www.masbirim.gov.il/. רק מה? הוא בעברית. למה? כי לדעת שר ההסברה (התברר שיש לנו גם כזה) יולי אדלשטיין קודם כל צריך להסביר לאזרחי ישראל שהמשרד שלו קיים. ומה לגבי שאר העולם? כאן אין בעיה: יולי אדלשטיין חשב על תוכנית גאונית שלפיה אזרחי ישראל יקבלו בשדה תעופה חוברת, יקראו אותה במטוס ואז יסבירו לכל העולם שיש לנו "על האש" וגמלים (ראו סרטונים באתר האינטרנט).

 גם לאירועים האחרונים אין באתר זה זכר. כלומר נגיד שעיתונאי זר רוצה להתעדכן בעמדת ישראל באירועי המשט. כותרות עיתונים בכל העולם צועקות "ישראל רוצחת אזרחים תמימים!", אבל כשעיתונאי זר יבקר באתר ההסברה הוא יקרא רק על חומוס ובשר "על האש". ממש תשובה הולמת להתקפה התקשורתית. כנסו ללינק הזה http://www.youtube.com/watch?v=M1LscwI7NVY ותראו מה מבטיח לנו השר יולי אדלשטיין, אחראי ההסברה הלאומי. איפה הוא עכשיו? זו פשוט בושה!

לכן אני חושב שאזרחי המדינה צריכים להתגייס למשימת ההסברה הלאומית. פתחתי בפייסבוק קבוצה "המסביר הלאומי". כנסו לכאן http://www.facebook.com/group.php?gid=133497459997464&v=wall ועזרו להסביר את עמדת ישראל!

פורסם בקטגוריה הרעיון הלאומי שלי | כתיבת תגובה

פרשת השבוע: על מחירי הדירות,השתלמויות מיותרות ועל מינוס בחשבון בבנק

האמת שהצטברו לי הרבה דברים שרציתי להביע לאחרונה את דעתי עליהם. לכן החלטתי בזמני החופשי לכתוב כמה הערות על דברים חשובים שעומדים על הפרק: 

  1. מחירי דירות. למה המחירים עולים ועולים ועולים? נתנו לנו לאחרונה כל כך הרבה סיבות. הבעיה שאת הסיבות אנחנו כביכול יודעים אבל הממשלה לא נותנת שום פתרון. אני זוכר את הצהרתו של שר הבינוי והשיכון אטיאס מלפני כמה חודשים על כך שבחודשים הקרובים מחירי הדירות ירדו באופן דרסטי. הזמן עבר והמחירים רק עלו. אולי הוא התכוון לכך שנגיד בנק ישראל יפתור את הבעיה ע"י העלאת ריבית על משכנתא? מה שקורה כאן הוא שמשפחה רגילה בישראל שההורים אינם יכולים לסייע לה במימון לקניית דירה אינה יכולה להרשות לעצמה לזכות בארבע קירות וגג פרטי ללא ירידה דרמטית ברמת החיים. אני לוקח את משפחתי כדוגמא. אנחנו בעלי הכנסה ממוצעת (לפי למ"ס) עם שלושה ילדים (קצת יותר מהמוצע) ללא סיוע מהורים. משפחתי גרה בשכירות. אם אנחנו נקנה דירה במיליון מאתיים אלף ₪ במימון 70% מערך הדירה מהבנק- אצטרך לשלם משכנתא כ-5500-6000 ₪ לחודש. האם אנו יכולים להרשות לעצמנו את זה? כמובן שלא. אבל זו גם דרך ללא מוצא. כי בגלל שמחירי הדירות עולים-המשפחות מהסוג שלי יקנו פחות דירות ואז המחיר של דירות לשכירות יעלה.  

לא מעט מבין חבריי שעלו יחד איתי לישראל ולמדו איתי באוניברסיטה כבר לא חיים במדינה שלנו. אני זוכר שיחה עם חבר טוב לפני שהוא היגר לארה"ב. "שמע טוביה", הוא אמר. "הרי אין לי כאן הורים שיעזרו לי לקנות דירה. בארה"ב גם חיים יותר זולים ובמאה וחמישים אלף דולר אוכל להרשות לעצמי בית בן ארבעה-חמישה חדרים במרחק של 20 דקות מהעיר בתנאים נוחים. אם אקנה דירה בארץ במחיר הזה-אתקע לכל החיים בלי כסף". 

הבעיה ששוק הדירות במדינתנו לא חופשי. בעת המשברים מחירי הדירות לא יורדים כמו במדינות אחרות. לפני שבוע בעיתון "מודיעין ניוז" פורסמו היטלי הכשרת קרקעות לבנייה בעיר. אלה הם מספרים עם שישה אפסים. את הכסף הזה לוקחת המדינה. כמובן שאם הקרקע לקבלן עולה מיליונים רבים אז הוא גם ירצה למכור את הדירות מאוד יקר. המדינה מרוויחה ואנחנו מפסידים. קראתי בעיתון שבלטביה החלטה של הועדה העירונית על אישור בניה לוקחת כמה שבועות. אצלנו הביורוקרטים לוקחים לעצמם שנים. מי מפסיד? האזרחים. 

מפלגת העבודה חייבת להרים כאן כפפה. צריך שיהיה רגולטור חזק. צריך שיקטינו את ההיטלים היקרים ושיצמצמו את הביורוקרטיה. צריך שהמדינה תדע לשים יד על דהירת מחירי דירות. זה פשוט עניין של זכות לדיור. 

  1. השתלמויות מיותרות. לפני כמה זמן חבר שלי שעובד באחת מרשויות המדינה התקשר אליי כאשר הוא פשוט רותח מזעם. "יש עכשיו כנס מקצועי ארצי שאליו הזמינו מומחים מקצועיים", הוא אמר. "הכנס ממומן ממיסים. את הכנס עושים בסוף שבוע בבית מלון יקר. אז מהרשות שלנו לכנס נוסעים כל האנשים שמבחינה מקצועית בכלל לא קשורים לכנס. ולא סתם אלא שחלקם לוקחים עימם את בני זוגם."

אותי זה בכלל לא הפתיע. בזמן עבודתי בכנסת יצאנו פעם-פעמיים בשנה ל"השתלמות" באחד מבתי מלון יוקרתיים באילת, ים המלח או טבריה. במקרה של הכנסת דובר סתם בפיקציה. כמובן שלא היתה שום פעילות מקצועית אלא אפשרות לצאת לחופשה "על חשבון הבית": כמה הרצאות פיקטיביות בלי השתתפות חובה וברוב הזמן טיולים, פינוקים וכו'. מי יסרב לזה? אף אחד. אבל על לשכוח שהכל על חשבון משלם המיסים. חוץ מזה, נגיד שהכנס באמת מקצועי ונגיד שמגיעים לשם רק אנשי מקצוע. האם העובדה שהוא נערך ליד הבריכה עם צוות בידור וארבע ארוחות ביום מסייעת לאווירה מקצועית יותר? מישהו ערך על כך פעם מחקר? והאם יש במחקר הזה בכלל צורך? האם לא הכל מובן גם כך? צריך להפסיק לחגוג על חשבון משלם המיסים! אם הכנס מקצועי אז שיעבור במרכז הארץ באולם מבוקר עד ערב, ללא בני זוג וללא ילדים. אבל עם ה"השתלמויות כאילו" צריך להפסיק או לתת לזה שם אחר והוא חופשה או הטבה על חשבון משלם המיסים.

  1. למה חצי מהמדינה חיה במינוס?  יש לי תשובה חלקית: כי אין לאנשים מזומן. אז הם לוקחים חובות, נותנים שיקים דחויים וקונים בכרטיס אשראי. יש לי פתרון: צריך כמו במדינות אחרות לשלם את המשכורת יותר מפעם אחת בחודש. כך עושים בארה"ב לדוגמא. ברוסיה נותנים לכל עובד מקדמה בתחילת החודש ובסופו משלמים את ההפרש. מה קורה אצלנו? אם אני מתחיל לעבוד בראשון לחודש זה – את המשכורת אראה רק ב-10 לחודש הבא כלומר כמעט בעוד חודש וחצי. מה עד אז? הלוואות, שיקים דחויים וכרטיסי אשראי. אז למה לא פעמיים בחודש. אשמח אם מישהו יביע את דעתו.
פורסם בקטגוריה הרעיון הלאומי שלי | כתיבת תגובה